הימנעו ממעבר בין משימות והקשרים - Avoid Task Switching and Context Switching

רגע, מה קרה כאן? למה אנחנו לא מצליחים להתקדם?

אתם מכירים את זה, נכון? אתם עובדים על משהו חשוב, ואז קופצת נוטיפיקציה, או שפתאום נזכרתם במייל שצריך לשלוח, ואתם עוברים למשימה אחרת. בום! עכשיו אתם מנסים לחזור למה שעשיתם קודם, ומרגישים שאתם פשוט לא מצליחים לחזור ל"ראש" של זה. המחשבה קופצת, הקושי להתמקד גובר, ומה שהיה אמור לקחת חצי שעה נמרח לשעה וחצי

זו לא עצלנות, וזו גם לא בעיה בכם. זו פשוט הדרך שבה המוח שלנו עובד. כל פעם שאנחנו עוברים בין משימות והקשרים (Task Switching and Context Switching), זה כאילו המוח שלנו צריך להיטען מחדש. זה דורש מאיתנו מאמץ מנטלי, גובה זמן יקר, ומרגיש כמו לנסות להתניע רכב תקוע שוב ושוב.

מעבר בין משימות והקשרים הוא לא "חינם". יש לו מחיר. לא מחיר בכסף (אולי גם..), אלא מחיר במיקוד, בזמן, וביכולת שלנו להיכנס לעומק של הדברים. אפשר לחשוב על זה כמו על צלילה – אתם לא יכולים לצלול לעומק אם אתם כל הזמן עולים לפני השטח כדי לנשום. כדי לצלול עמוק, אתם צריכים להישאר מתחת למים.

אז מה אפשר לעשות עם זה?

במקום לנסות לפתור הכל בבת אחת, או לחשוב על "פתרונות קסם", בואו נתמקד במשהו קטן. בפעם הבאה שאתם ניגשים למשימה כלשהי, גם אם היא קטנה, נסו להגדיר לעצמכם פרק זמן קצר – נגיד 15-20 דקות – שבו אתם לא עוברים לשום דבר אחר. שימו את הטלפון בצד/על שקט, פתחו דפדפן חדש עם טאב אחד בלבד רק עבור אותה המשימה (למתקדמים – סגרו כרטיסיות מיותרות בדפדפן הנוכחי), ותנו למשימה את מלוא תשומת הלב. גם אם אתם חושבים על משהו אחר שצריך לעשות, פשוט רשמו את זה בצד ותחזרו לזה אחר כך.

למה זה עובד?

15-20 דקות זה זמן מספיק כדי להיכנס למצב של מיקוד, להתקדם בכמה צעדים משמעותיים ולהרגיש שיפור. זה לא הרבה זמן, אבל זה אפקטיבי כשיש לכם מיקוד מוחלט.

אני מזמין אתכם לעשות את הצעד הראשון כבר היום! קחו משימה אחת, ותנו לה 15 דקות של מיקוד מוחלט. שימו טיימר, ובסוף בדקו איך הרגשתם. האם זה עזר לכם להתקדם? האם הרגשתם פחות מפוזרים?

אני מאמין שצעדים קטנים יכולים לחולל שינוי גדול, והצעד הבא יכול להיות כבר בדרך אליכם – נתראה בניוזלטר הקרוב עם תובנות נוספות!