זמן Buffer

מרגיש לך שהיום שלך הוא מרוץ back to back אחד גדול?

אני די בטוח שהרבה יכולים ויכולות להזדהות עם התחושה הזו.

אבל איפה הבעיה?

מכיוון שאנחנו מנסים להיות כל כך פרודוקטיביים, אנחנו מתכננים כל דקה צפופה.

אבל ריצה מפגישה לפגישה, או מדבר לדבר, מבטיחה שני דברים – איחור כרוני וסטרס. ברגע שמשהו קטן משתבש, הלו"ז מתחיל לקרוס ואנחנו נשארים מוצפים ומתוחים

הפתרון המשמעותי, שלכאורה נשמע מובן ופשוט, ועוזר לי ולאנשים שאני עובד איתם הוא להוסיף זמן ספייר (Buffer) בלו"ז. בין פגישה לפגישה, או בין משימה גדולה לקטנה. לא למלא את הכל עד אפס מקום. להשאיר כמה פעמים ביום 5-15 דקות של אוויר לנשימה.

ולכל אלה שקופצים עכשיו, מגלגלים עיניים ואומרים "הלוואי, זה לא אפשרי" – זה לא שב-back to back אנחנו מספיקים הכל.

זאת אשליה.

אנחנו מאחרים לפגישות, אנחנו בסטרס, אנחנו משלימים דברים שתכננו לעשות ולא הספקנו בשעות הערב/בסופ"ש, אנחנו דוחים משימות לזמן אחר.. אז מה הקטע? אולי זה לא באמת אפקטיבי?

אם זה היה קורה לנו פעם ב… אז בסדר, אבל זה לא רק פעם ב.. נכון?

איך עושים את זה בפועל?

אם פגישה מתוכננת לחצי-שעה/שעה למשל, שומרים אחריה ביומן עוד רבע שעה. 15 הדקות הנוספות הללו ישמשו למקרה שהפגישה התארכה או בשביל לעשות סדר באקשן אייטמס ולשלוח מייל סיכום. הן יכולות גם לשמש כדי לתעד משהו במערכות או כדי להתכונן ולהתאפס לפני המשימה הבאה ולקחת כוס מים/קפה.

זה לא פתרון קסם, אלא מנגנון הגנה קטן שנותן לנו חזרה את תחושת השליטה. במקום שהיום ינהל אותנו, אנחנו מנהלים את היום ונמנעים מהלחץ המתיש ומהאיחורים

נסו את זה כבר היום – הוסיפו Buffer קטן לפני או אחרי המשימה הבאה שלכם וכתבו לי – איך זה השפיע על רמת הלחץ שלכם?

לעוד כלים פרקטיים וטיפים ישימים שאספתי בתוך ומחוץ להייטק, הירשמו לניוזלטר